מקור שולחן ערוך, חושן משפט שט״ז
1 המשכיר בית לחבירו לזמן קצוב ורצה השוכר להשכירו לאחרים. ובו ג סעיפים: המשכיר בית לחבירו לזמן קצוב ורצה השוכר להשכיר הבית לאחר משכיר עד סוף זמנו והוא שלא יהיו מנין בני בית האחר יותר מבני ביתו ואם אמר לו המשכיר למה תטרח ותשכיר ביתי לאחרים אם לא תרצה לעמוד בו צא והניחהו ואני פוטר אותך משכירותו שומעין לו: הגה וע"ל סי' שי"ב ס"ז ואם השוכר רוצה לצאת מן הבית ולהניחו כך בלא דיורין ורוצה לשלם למשכיר יכול המשכיר להשכירו לאחרים דביתא מיתבא יתיב ושאייה יוכת שער מרדכי פ' חזקת מי שנתן ביתו לאחר או השכירו ושייר כח לעצמו שכשירצה יכול לדור עם המקבל מתנה או השוכר בבית יכול למכור כחו לאחר ובלבד שלא יהו בני ביתו מרובים רשב"א אלף קמ"ה ויש מחלקים בין אם שייר לעצמו חלק מסויים כגון חצי הבית אז יוכל למכרו לאחר אבל אם שייר לעצמו חלק שאינו מסויים כגון דיוכל לסלקו אינו יכול למכרו או להשכיר זכותו לאחר ריב"ש סי' רנ"ז מי שנותן לאחר דירה בביתו ואין המקבל צריך לאותו דירה נ"ל דיוכל להשכירו או למכרו לאחר שבני ביתו אין מרובים ממנו דלא גרע כח המקבל מתנה מכח המשייר לעצמו דנותן בעין יפה נותן וע' לעיל סי' קנ"ד סעיף כ"ח:
2 שנים ששכרו בית בשותפות לדור בו יחד אין אחד מהשותפין יכול להושיב אחר במקומו אפי' יש לו דיורין פחותים ממנו כי יכול לומר אותך אני יכול לקבל אבל אחר איני יכול לקבל ואינו יכול לכופו לחלוק שהבית אינו שלהם אלא שכור להם לזמן וע"ל סי' קע"א סעיף ט' דיש חולקין :
3 ראובן משכן ביתו לזמן והתנה שאחר הזמן יהיה רשות בידו לדור בו הוא וסייעתו או למשכן או להשכיר למי שירצה יש מי שאומר שאפי' בלא תנאי רשאי להשכיר או למשכן למי שבני ביתו אינן מרובין ומפני התנאי רשאי להשכיר ולמשכן אפי' למי שיש סיעה גדולה מסיעתו:
פירוש חכמת שלמה על שולחן ערוך, חושן משפט שט״ז
1 סעיף ב וא"י לכופו לחלוק שהבית אינו שלהם. נ"ב נלפענ"ד ראיה לדעה זו מן הש"ס דקידושין דנ"ג במה שאמר ר' יוחנן נמנו וגמרו המקדש בחלקו בין קדשי קדשים ובין קדשים קלים לא קידש וכו' אמר אביי כוותיה דר' יוחנן מסתברא וכו' עד מאי חולקין חוטפין עיי"ש ובתו' מוכח שם להדיא דזה תלוי בזה דאם הוי ממון שלהם אז יש בו דין חלוקה וחולקין ואם אין הממון שלהם דמשלחן גבוה קא זכו וא"א לקדש בו אשה אין בו דין חלוקה וא"י לחלוק. ואם כן ה"ה בדבר השכור לזמן כיון דאינו שלו דשכירות ליומא לאו ממכר הוא ואם קידש אשה בגוף הכלי אינה מקודשת לכך אין בו דין חלוקה. ונהי דהתם היינו דוקא לחלוק קרבן אחד כנגד של חברו אבל בקרבן אחד ממש חולקין היינו דאי אפשר בענין אחר כיון שעכ"פ שייך לכולם לאכילה א"א בענין אחר. אך כיון דבקרבן נגד קרבן אין חולקין אם לא הוי שלהם מוכח כיון דאפשר ליטול מכל אחד ואחד ויטלו כולם מכולם לא ניתן לחלק אחד נגד חברו א"כ ה"ה בשכירות כיון שיכולין להשתמש שניהם יחד בכל הבית אין בו חלוקה כמו התם שיכולין להשתמש שניהם בשני הקרבנו' ולאכול מזה ומזה לזה ראי' ברורה לפענ"ד ודו"ק היטב: